לוגו אור פיאלקוב אוסינט מומחה לצבא, ביטחון וטרור לצד סמל מגן
EN

המערכה על בינת ג'בל אפריל 2026

המערכה לכיבוש העיירה בינת ג'בל שבדרום לבנון, אשר החלה ב-9 באפריל 2026, מהווה את אחת מנקודות ההכרעה במסגרת מלחמת לבנון של שנת 2026, ובסכסוך הישראלי-לבנוני בכללותו. מחקרזה מציג ניתוח עומק מקיף של הקרב הנוכחי, תוך הצבתו על ציר זמן היסטוריוגרפי ואופרטיבי הכולל את תמרון 2024 ואת מלחמת ההתשה של שנת 2025. מניתוח הנתונים העולים מהשטח, עולה כי בניגוד למערכות עבר (ובפרט מלחמת לבנון השנייה ב-2006 והתמרון המוגבל ב-2024), צה"ל מיישם כיום דוקטרינה של השמדה מרחבית וכיבוש דה-פקטו, כחלק ממבצע מחרשת כסף.

בינת ג'בל, המכונה בפי חיזבאללה בירת ההתנגדות ובפי ישראל בירת הטרור, נושאת משמעות סמלית עצומה בשל אצטדיון העיר, בו נשא חסן נסראללה את נאום קורי העכביש המפורסם בשנת 2000. השמדת האצטדיון והריסתו על ידי כוחות אוגדה 98 מסמלות שבר תודעתי עמוק עבור חיזבאללה. מבחינה אסטרטגית, העיירה חולשת על צמתים מרכזיים ומהווה את החוליה המקשרת בקו הנ"ט, רצועת אבטחה בעומק 8 קילומטרים שישראל פועלת לבסס כדי לשלול יכולות אש בכינון ישיר לעבר יישובי הגליל.

המחקר שלהלן יסקור את השתלשלות האירועים מ-2024, דרך ההסלמה של תחילת 2026, ועד לניתוח טקטי יומיומי של לוחמת שטח בנוי (לש"ב) בבינת ג'בל באפריל 2026, תוך גזירת משמעויות גאופוליטיות אזוריות, כולל השפעת המשא ומתן המתנהל בוושינגטון והשלכות הפסקת האש מול איראן.
המחקר מבוסס על מידע ממקורות גלויים, דיווחים של דובר צה"ל, צילומי לווין וכן מידע של הלבנונים, כל טעות היא שלי ואשמח לקבל פידבק.

מבוא והקשר היסטורי-אסטרטגי

בינת ג'בל ממוקמת בדרום לבנון, במרחק של קילומטרים בודדים מגבול ישראל, ומהווה מוקד עירוני מרכזי באזור שרובו כפרי והררי. מיקומה הטופוגרפי מעניק לשולט בה יתרון תצפית ואש על מרחבים נרחבים בדרום לבנון, כמו גם שליטה על ציר תבנין-בינת ג'בל, המהווה עורק לוגיסטי קריטי המחבר את דרום המדינה לנהר הליטני.
מעבר לחשיבותה הטקטית, העיירה טעונה במשמעות פסיכולוגית כבירה עבור שני הצדדים הלוחמים. לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000, בחר מזכ"ל חיזבאללה דאז, חסן נסראללה, באצטדיון העירוני של בינת ג'בל כמקום לשאת בו את נאום הניצחון שלו. בנאום זה, שנצרב עמוק בתודעה הישראלית והערבית כאחד, טבע נסראללה את המונח קורי עכביש לתיאור החברה הישראלית, בטענה כי למרות עוצמתה הצבאית, היא חסרת חוסן פנימי ועתידה להתפורר תחת לחץ ההתנגדות. במזרח העיירה נמצא משולש השחרור, צומת דרכים ותא שטח אסטרטגי המהווה נקודת מפגש קריטית המחברת בין העיירה בינת ג'בל לכפרים השולטים עליה, בראשם מארון א-ראס, ומשמש כציר גישה מרכזי לכיוון עיינתא ועיטרון. המשולש ממוקם בסמיכות למבני ציבור משמעותיים המאפשרים מחסה והתבצרות, כגון בית הספר המקצועי של בינת ג'בל ובית ספר א-סראיא. השם "משולש השחרור" נטבע על ידי חזבאללה כחלק מהנרטיב ההיסטורי של הארגון, ומתייחס לנסיגת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 (אירוע הנחגג בלבנון כיום ההתנגדות והשחרור). המקום הפך לסמל של עמידה גם במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006, בהיותו קו הגנה טקטי של הארגון.

במלחמת לבנון השנייה (2006), ניסה צה"ל לכבוש את העיירה במטרה למחוק את חרפת הנאום ולפגוע במרכז הכובד של הארגון. אולם, הקרב ההוא נצרב כאירוע קשה, רווי אבדות לכוחות צה"ל (במיוחד לחטיבת גולני ולחטיבת הצנחנים, שאיבדו שמונה לוחמים בקרב), והעיירה לא נכבשה במלואה. בקרב הראשון הכוח של חטיבת גולני (יחידת אגוז, גדוד 51 וגדס"ר גולני) התקדמו ממזרח לעיירה מכיוון עיינתא ותפסו כמה בתים במזרח העיירה במטרה לבצע מארבים מתוך בתים (אלמנת קש),לאחר שגולני התקדמו  לעבר מרכז העיירה הם נתקלו של החיזבאללה לאחר קרב שנמשך 11 שעות, חולצו הפצועים, בקרב נהרגו 8 לוחמים ומפקדים. יומיים לאחר מערך הקרב השני בו צה"ל הפעיל 4 חטיבות, גולני, צנחנים וחטיבות השריון 7 ומרכבות הפלדה, וכן אגד ארטילרי. התכנון היה שגולני תתקדם ממזרח בעוד שהצנחנים יתקדמו ממערב, וחטיבות השריון ישארו ברכסים השולטים על העיירה במארון א-ראס ויארון, חטיבת מרכבות הפלדה הייתה אמורה לפרוץ דרך לרכס השלעבון מערבית לעיירה כדי להפעיל אש על העיירה ממערב. למרות הפגזות ארטילריות והפצצות, ותפיסת צומת צף אל-הווא בצפון מערב העיירה,  אולם חשיפת הכוח על ידי מחבלי החיזבאללה גרם לקרב שנמשך 9 שעות בו נפצעו מספר רב של חיילים וצה"ל נסוג תחת אש מהעיירה. כישלון זה תרם לקיבוע מעמדה של העיר כסמל לעמידה האיתנה (הצמוד) של חיזבאללה. לאור היסטוריה זו, המערכה של 2026 אינה רק מאמץ צבאי לטיהור מרחב שיגור, אלא מהלך אסטרטגי שנועד לסגור מעגל היסטורי ולרסק את מיתוס ההתנגדות מן היסוד.

מערכת 2024 - התמרון הראשון והשלכותיו

לאחר כמעט שנה של מלחמת התשה בגבול הצפון (אשר החלה באוקטובר 2023 במקביל למלחמה ברצועת עזה), שינתה ישראל את משוואת ההרתעה. בספטמבר 2024, ספג חיזבאללה מהלומה חסרת תקדים במסגרת מבצע הביפרים, בו התפוצצו אלפי מכשירי קשר ברחבי לבנון, מה שהוביל לפגיעה אנושה בשדרת הפיקוד והשליטה המבצעית של הארגון. מיד לאחר מכן, ב-23 בספטמבר, פתח חיל האוויר הישראלי בסדרת תקיפות עצימות שגבו את חייהם של למעלה מ-800 בני אדם ופצעו כ-5,000. שיאה של המערכה האווירית התרחש ב-27 בספטמבר 2024, אז חוסל חסן נסראללה, יחד עם עלי כרכי (מפקד חזית הדרום של חיזבאללה) ובכירים נוספים, בתקיפה תת-קרקעית בשכונת דאחייה בביירות.
בעקבות הריכוך האווירי, החל ב-1 באוקטובר 2024 תמרון קרקעי ישראלי (מבצע חיצי הצפון). מטרת פלישת 2024 לא הייתה כיבוש עמוק של לבנון, אלא פגיעה בתשתיות כוח רדואן (מנהרות, בונקרים ומחסני אמל"ח) בכפרים צמודי הגדר, כדוגמת עייתא א-שעב, מיס אל-ג'בל וכפר כילא, מתוך הבנה שחיזבאללה תכנן פלישה רחבת היקף לשטח ישראל במתווה דומה לאירועי 7 באוקטובר. מערכת 2024 הסתיימה רשמית ב-26 בנובמבר עם חתימה על הסכם הפסקת אש בתיווך צרפתי-אמריקאי, שנכנס לתוקף ב-27 בנובמבר.

בתמרון הקרקעי של סתיו 2024, צה"ל התמקד בעיקר בטיהור השורה הראשונה של הכפרים צמודי הגדר בנפת בינת ג'בל, כגון עיטרון, מארון א-ראס ויארון. עם זאת, צה"ל נמנע מלהשתלט על עיינתא ועל העיירה בינת ג'בל עצמה, תוך השארת כיסי התנגדות במרחב, והתמקד בהפצצת העיירה מהאוויר בשורה של תקיפות.

מפת אזור בינת ג'בל בסוף התמרון הקרקעי של 2024

קרדיט מפה: Stinky

מפת Google Earth של אזור בינת ג'בל ושטחי שליטת צה״ל

מפרוץ מלחמת חברות ברזל צה" ביצע שורה ארוכה של חיסולים ממוקדים למפקדי בינת ג'בל. ב-22 בנובמבר 2023, חוסל עבאס מוחמד רעד, מפקד גזרת בינת ג'בל. מספר חודשים לאחר מכן, ב-23 בפברואר 2024, חוסל מוחמד עבד א-רסול עלוויה, מפקד מרחב מארון א-ראס. ב-7 באוקטובר 2024 חוסל אחמד חסן נזאל, אחראי מרחב בינת ג'בל בכוח רדואן ועלי אחמד אסמאעיל אחראי ארטילריה בבינת ג'בל. ב-17 באוקטובר 2024 חוסל חוסיין מוחמד עוואדה, מפקד גדוד במרחב בינת ג'בל, ויום למחרת, ב-18 באוקטובר 2024, חוסל נאסר עבד אל-עזיז רשיד, סגן מפקד גזרת בינת ג'בל. ב-25 באוקטובר 2024, חוסל אחמד ג'עפר מעתוק, מפקד גזרת בינת ג'בל, אשר החליף בתפקיד את עבאס מוחמד רעד שחוסל כמעט שנה קודם לכן.

שנת 2025 - שחיקת הסטטוס קוו ומערכה שבין המלחמות

הסכם הפסקת האש מנובמבר 2024 נועד להבטיח את הרחקת חיזבאללה מצפון לנהר הליטני, אולם בפועל, שנת 2025 הפכה לזירת חיכוך מתמדת המזכירה מערכה שבין המלחמות (מב"ם) מואצת. חיזבאללה החל להפר את תנאי ההסכם באופן שיטתי במאמץ לשקם את תשתיותיו ואת ארסנל הנשק שלו במרחבים מהם נסוג, בעוד שישראל ניסתה לאכוף את ההסכם באמצעות פעולות מניעה פרואקטיביות מן האוויר. לאורך שנת 2025, צה"ל פעל עשרות פעמים למנוע התבססות של חוליות נ"ט ומשגרי רקטות במרחב נפת בינת ג'בל.

במהלך שנת 2025 לא התקיים תמרון קרקעי. הנוכחות של צה"ל באזור בינת ג'בל בשנה זו התאפיינה בעיקר במלחמת התשה מרחוק שכללה תקיפות אוויריות, ירי ארטילרי וסיכולים ממוקדים באמצעות כטב"מים. למעט התמקמות טקטית נקודתית של כלים צבאיים בפאתי כפרים סמוכי-גדר כמו עייתרון לצורכי אבטחה, כוחות קרקעיים של צה"ל לא נכנסו לעומק הנפה ולא פעלו קרקעית בעיינתא, או בבינת ג'בל למעט פעם אחת שצה"ל פעל בקצה הדרומי של העיירה בתחילת ינואר 2025.

פרוץ מלחמת 2026 וקריסת ההסדרה

חוסר היכולת של הממשל הלבנוני וכוחות שמירת השלום הבינלאומיים לאכוף את פירוז השטח הוביל למסקנה בישראל כי פתרונות דיפלומטיים אינם מונעים את המשך בניין הכוח של חיזבאללה. ההתעצמות המחודשת הציבה את התשתית לפיצוץ הבלתי נמנע בתחילת 2026.
נקודת האל-חזור שהובילה לפלישה הקרקעית המחודשת ולמערכה בבינת ג'בל התרחשה מחוץ לגבולות לבנון. ב-28 בפברואר 2026, בפעולה דרמטית המיוחסת לארצות הברית ולישראל במסגרת המתיחות והמלחמה הרחבה מול איראן, חוסל מנהיגה העליון של איראן, עלי חמינאי. חיסול זה הכה גלים ברחבי המזרח התיכון והוביל להפעלת רשת הפרוקסי האיראנית. ב-2 במרץ 2026, פתח חיזבאללה בירי עצימות גבוהה של רקטות לעבר צפון ישראל, לרבות פגיעות באזור העיר חיפה, במה שהיווה למעשה את פתיחתה הרשמית של מלחמת לבנון 2026. מדינת ישראל הגיבה מיד בסדרת תקיפות אוויריות בביירות ובדרום לבנון, אשר כוונו ישירות להנהגה הצבאית שנותרה.

בתחילת אפריל, המתיחות האזורית הגיעה לנקודת רתיחה, אך פקיסטן הצליחה לתווך הפסקת אש בין ארצות הברית לאיראן, תוך נצירת אש בזירה המפרצית/איראנית. הפסקת האש הוכרזה ב-8 באפריל 2026. איראן, ובעקבותיה חיזבאללה, מיהרו לטעון כי הפסקת האש חלה גם על החזית הלבנונית, וחיזבאללה אף אותת על השהיית ההתקפות מצידו. עם זאת, הקבינט המדיני-ביטחוני בישראל, בגיבוי אמריקאי שקט, הבהיר באופן חד משמעי כי ההסכם מול איראן אינו כולל את לבנון. ישראל סירבה לחזור למציאות של הסדרה שקרית שתאפשר לחיזבאללה להשתקם לאחר שספג מכות קשות. בזמן שהעולם בירך בזהירות על הרגעת הרוחות מול טהראן, ישראל החליטה כי זהו בדיוק חלון ההזדמנויות לנצל את בידודו של חיזבאללה מפטרונו האיראני, ולהנחית מכה קטלנית שתשנה את המציאות בדרום לבנון באופן בלתי הפיך.

מבצע עלטה נצחית

שעות ספורות לאחר ההכרזה על הפסקת האש האיראנית ב-8 באפריל 2026, הכתה ישראל בלבנון בעוצמה שלא נראתה כמותה מאז תחילת הסכסוך, במבצע שזכה לכינוי עלטה נצחית. המבצע האווירי התאפיין בריכוז מאמץ חסר תקדים: למעלה מ-100 מטרות הותקפו ברחבי לבנון, החל מדרום המדינה, דרך בקעת הלבנון במזרח, ועד לשכונות בביירות, בתוך פרק זמן קצר של 10 דקות בלבד, קרי קצב של עשר תקיפות בדקה.הפעולה כוונה כלפי תשתיות חיוניות של יחידת העילית רדואן, מפקדות מודיעין, תשתית טילים ויחידות אוויריות וימיות של הארגון. הנזק שנגרם לחיזבאללה ולתשתיות האזרחיות בלבנון היה קטסטרופלי. היום הזה נרשם כקטלני ביותר מאז פרוץ הסבב הנוכחי ב-2 במרץ, עם 254 הרוגים ולמעלה מ-1,165 פצועים ביממה אחת בלבד. בביירות לבדה דווח על 92 הרוגים, כולל באזורים שמחוץ למעוז חיזבאללה המסורתי בדאחייה. שכונות צפופות הותקפו ללא אזהרה מוקדמת (נוהל הקש בגג לא הופעל בחלק מהמקרים) בשעות העומס, הותקפה לוויה בבקעת הלבנון, ואמבולנס נפגע באזור צור.
שר הביטחון, ישראל כ"ץ, התייחס למבצע בסיפוק ואמר כי "מבצע עלטה נצחית הנחית מכה חזקה מאוד על חיזבאללה, והותיר אותו המום ומבולבל מעומק החדירה והיקף הפגיעה". הוא ציין כי מעל 200 פעילי חיזבאללה חוסלו באותו יום, וטען כי הארגון מתחנן להפסקת אש בעוד פטרוניו באיראן לוחצים מתוך חשש שישראל תרסק את הארגון לחלוטין. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוסיף כי זו הייתה "המכה הקשה ביותר שספג חיזבאללה מאז מבצע הביפרים". מכת המחץ האווירית נועדה לערער את מערכי השליטה של האויב ולספק את מטריית החיפוי הנדרשת לפתיחת השלב הקרקעי, בראש ובראשונה ההסתערות על בינת ג'בל, שהחלה למחרת.

מבצע מחרשת כסף

בניגוד לגישה המוגבלת של 2024, הפעולה הקרקעית באפריל 2026,  שקיבלה את השם מחרשת כסף, מצביעה על שינוי עמוק בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל כלפי לבנון. מטרת המבצע איננה רק פגיעה נקודתית והרתעה, אלא פירוז פיזי ויצירת מציאות גאוגרפית חדשה, המונעת את נוכחותו של חיזבאללה מדרום לנהר הליטני, ומאפשרת את חזרתם הבטוחה של תושבי צפון ישראל לבתיהם.
במהלך סיור בפיקוד הצפון עם מפקד האוגדה תא"ל יובל גז ויו"ר מושב מרגליות איתן דוידי, חשף שר הביטחון כ"ץ את הארכיטקטורה האופרטיבית של מבצע מחרשת כסף, המבוססת על השתלטות וארגון של ארבעה קווי ביטחון:
1. קו הגבול הראשון: שטח שנועד לחישוף מוחלט. כפרים ויישובים לבנוניים הנמצאים במרחק ראייה ונשק קל מקו הגבול וישמשו כשטח השמדה, כדי לשלול מחיזבאללה תשתית חדירה. מדובר למעשה בשיטוח תשתיות בנויות באזורים אלו.
2. קו ההגנה הקדמי: הרחבת הנוכחות הפיזית של צה"ל בעומק לבנון. ישראל מגדילה את פריסת מוצבי הקבע שלה במרחב זה מחמישה לעד חמישה עשר מוצבים טקטיים, במטרה לשמר שליטה מודיעינית ומבצעית גם בסיום השלב העצים.
3. קו הנ"ט:  זהו המרכיב החשוב ביותר להבנת המערכה על בינת ג'בל. מדובר ברצועת חיץ בעומק של כשמונה קילומטרים מגבול ישראל. ההיגיון הצבאי הוא הרחקת יכולות הירי בכינון ישיר (כדוגמת טילי הקורנט והאלמאס המדויקים של חיזבאללה) מטווח פגיעה באזרחים ישראלים. בינת ג'בל יושבת במרכזו של קו טופוגרפי זה, ולפיכך ההשתלטות עליה אינה רק בעלת ערך סמלי, אלא הכרח צבאי למימוש הקו.
4. קו נהר הליטני: יעד השליטה הצפוני, המיועד למנוע זליגת מחבלים ואמצעי לחימה דרומה בעתיד. צה"ל פועל במקביל לפגוע ולהרוס גשרים ותשתיות אזרחיות המחברות את הדרום לשאר המדינה. שר הביטחון וראש הממשלה, במהלך סיור משותף עם הרמטכ"ל אייל זמיר, הבהירו כי אש מהאוויר תמשיך להלום באזור הליטני גם לאחר סיום תמרון הקרקע הקדמי.

ההבנה כי צה"ל עשוי ליישם הרס בהיקף המזכיר את המערכה בעזה,  כפי שצוטט שר הביטחון באומרו "ראינו איך זה עובד בעזה, כל הבתים נהרסים", עוררה בהלה עצומה באוכלוסייה הלבנונית, שהביאה להוראות פינוי גורפות שפרסם צה"ל לאזור שמדרום לליטני. 

סדר כוחות (סד"כ) ומבנה הפיקוד בבינת ג'בל

הקרב על בינת ג'בל ריכז אליו כוחות עילית משני צדי המתרס. ריכוז הכוח הישראלי מעיד על חשיבות המשימה ועל הרצון להימנע מטעויות העבר של 2006, על ידי הפעלת מסה קריטית של שריון, חי"ר וקומנדו.

כוחות צה"ל

המשימה להכנעת העיירה הוטלה בעיקרה על אוגדה 98 (אוגדת הצנחנים והאש), תחת פיקודו של תת-אלוף גיא לוי. הרכב הכוחות כולל:

  • חטיבת הצנחנים (35): מובילה את הפריצה הרגלית ומשימות החישוף בשטח העירוני הצפוף.
  • חטיבת הקומנדו (89): פועלת במשימות פשיטה ממוקדות לאיסוף מודיעין זמן-אמת וחיסול ממוקד של חוליות נ"ט.
  • חטיבת גבעתי (84): אחראית על כיתור, טיהור והשתלטות על יעדי מפתח, כולל בית החולים והמתחמים המסחריים. סיירת גבעתי הוכיחה יעילות מיוחדת בקרבות טווח קצר.
  • חטיבת השריון (401): מספקת את אגרוף הפלדה הממוכן לחדירת צירים ומתן חיפוי אש כבד. פיקוד גדוד 52 ידע זעזועים; מפקד הגדוד, סא"ל א', נפצע קשות בקרב ב-14 באפריל. במקומו מונה סא"ל דניאל אלה למפקד הגדוד.

המערכה מתנהלת תחת ניהולו של אלוף פיקוד הצפון, רפי מילוא, ובמעקב צמוד של הרמטכ"ל אייל זמיר.

כוחות החיזבאלה

הגנת בינת ג'בל מוטלת על תערובת של כוחות. למרות הפגיעות החמורות בפיקוד העליון של חיזבאללה, ארגון כוח האדם המקומי התברר כעיקש וקשיח:

  • הערכת כוח אדם: להערכת צה"ל, טרם תחילת הקרב, התבצרו בעיירה לפחות 200 פעילי חיזבאללה חמושים היטב.
  • יחידות אורגניות: הכוח מורכב מחיל המצב המקומי (לוחמים תושבי המקום המכירים כל סמטה ובית) וכן ממחלקות של כוח רדואן, יחידת העילית של הארגון שאומנה ללוחמה תת-קרקעית וקרב מגע, והונחתה להחזיק בעיירה בכל מחיר.

מבנה פיקוד: המערכה התנהלת תחת פיקודו של עלי מוסבח ג'אבר, מפקד אזור בינת ג'בל

התפתחות הקרב בבינת ג'בל - כרוניקה אופרטיבית

הקרב הקרקעי הממשי על בינת ג'בל החל ב-9 באפריל 2026, מיד לאחר מבצע עלטה נצחית. הדינמיקה של הלחימה ממחישה את האתגר של לחימה בשטח בנוי מול גרילה מאורגנת. התהליך כלל שלושה שלבים עוקבים: בידוד וכיתור, פריצה למרחבי תשתית, והכרעה סמלית-אופרטיבית.

מפה: בינת ג'בל
מזרח בינת ג'בל: משולש השחרור, בית ספר א-סראיא, בית הספר המקצועי ומתחם מוסא עבאס 
צפון בינת ג'בל: קסבת עיינתא, בית החולים בינת ג'בל,  בית החולים צלאח ע'נדור וצומת צף אל-הווא
דרום בינת ג'בל: מתחם אהל אל-בית, בריכת בינת ג'בל, קסבת בינת ג'בל, השוק הישן וכן אצטדיון בינת ג'בל

מפת בינת ג'בייל ועינאתא עם סימון אתרים מרכזיים באנגלית

שלב א': בידוד המרחב וגישה עקיפה (9-11 באפריל)

ההכנות לכיבוש העיירה החלו שצה"ל כבר בסוף מרץ-תחילת אפריל כבש את מארון א-ראס, עיטרון ויארון דרומית לעיירה וכם התקדם מעיתא א-שאב לעבר הכפרים דבל ורשף במטרה לבודד את המרחב.

מפה: אזור בינת ג'בל
ניתן לראות את הכפרים צמודי הגדר עיטרון, מארון א-ראס ויארון  וכן ממערב את הכפר עין אבל וצפונית את עיינתא

מפת אזור בינת ג'בל ודרום לבנון עם נקודות ציון סגולות

צילומי לווי שפרסם ערוץ אל-ג'דיד הלבנוני ב-6 לאפריל, הראו 25 טנקים וכלי רכב משוריינים פרוסים בשלושה מקומות נפרדים בכפר עיינתא. צפונית למשולש השחרור, בית ספר א-סראיא ובית הספר המקצועי. כ-1.5 קילומטרים ממרכז בינת ג׳בל ומהאצטדיון העירוני.

ב-9 באפריל החל צה"ל ביישום דוקטרינת התמרון העקיף. במקום להסתער ישירות אל תוך הסמטאות הממולכדות, כוחות צה"ל התקדמו לעבר בינת ג'בל דרך העיירות והכפרים הסובבים: מעייתרון לעיינתא ומאמץ נוסף דרך מארון א-ראס. המטרה הייתה להדק את טבעת החנק ולמנוע מחיזבאללה תספוקת אמל"ח או תגבורת אנושית. צה"ל נתקל בהתנגדות ממוסדת יותר. חיזבאללה עשה שימוש בטקטיקת לוחמה גמישה, שכללה הסוואת צלפים בתוך שכונות מגורים, מארבי פתע בסמטאות העתיקות, ושימוש מאסיבי בנשק נ"ט ובמטעני חבלה מאולתרים. הלחימה העזה התרכזה סביב משולש השחרור, מתחם מוסא עבאס ובית הספר המקצועי.

חיזבאללה לא נשאר פסיבי. עם תחילת התנועה, נתקלו כוחות צה"ל באש מרגמות וברקטות. חלק ממחבלי חיל המצב ניסו לבצע נסיגה טקטית מהעיר, אך זוהו וחוסלו על ידי מארבים של אוגדה 98 וחטיבת הצנחנים. כבר ביום הראשון, צה"ל הצליח להשתלט על מעטפת רחבה של העיירה ולהפתיע מחבלים שנערכו בה מבעוד מועד.
ב-10 באפריל, צה"ל התקדם ממשולש השחרור ומתחם מתחם מוסא עבאס לעבר השוק העירוני במזרח וממערב התקדם צה"ל לעבר בית החולים סלאח ענדור.

חיזבאללה פרסם הודעות על פגיעה בטנק מרכבה ישראלי סמוך לבית הספר אל-אשראק ובדחפור הנדסי D9. למרות ההתנגדות, צה"ל הגיע לשליטה בכשני שלישים משטח העיירה.
ב-11 באפריל, מוקד הלחימה עבר להתבססות. חיזבאללה שיגר ירי תלול מסלול לעבר כוחות צה"ל שהתבססו במשולש השחרור, ופגע בעמדות אלו מספר פעמים. כוחות שריון החלו לדחוף לאורך הכביש הראשי דרך שכונת אל-עוואיני בניסיון להגיע ללב העיר. בתוגבה צה"ל הפציץ את בינת ג'בל מסביב לשעון

צה"ל השתמש בציד מהאוויר של מחבלים, לאחר זיהוי שלהם על ידיד כוחות הקרקע כטב"מים חיסלו אותם מהאוויר. ב-10 לאפריל הגיע הרמטכ"ל באופן אישי לפקח על כיבוש בינת ג'בל

שלב ב': כיבוש יעדי התשתית והקרב על בית החולים (12 באפריל)

עד בוקר ה-12 באפריל, כוחות צה"ל הצליחו לסגור לחלוטין את כל הכניסות והיציאות של בינת ג'בל, כשהלחימה עוברת אל תוככי המבנים, תוך שימוש מסיבי באש ארטילרית ובהפצצות אוויריות (וכן טענות על שימוש בפצצות זרחן מצידו של צה"ל במרחב).
אחת הנקודות האסטרטגיות החשובות ביותר הייתה ההשתלטות על בית החולים בינת ג'בל. בדומה לדפוסי הפעולה של חמאס בעזה, חיזבאללה הפקיע את מתקני בית החולים והפך אותם למעוז מבוצר ולנקודת כינוס לכוחות רדואן. חטיבת גבעתי הקיפה את בית החולים ולאחר קרבות קשים הצליחה להשתלט עליו. במהלך הפעולה חיסלו לוחמי גבעתי 20 חמושי חיזבאללה וחשפו מצבור תחמושת אדיר, ששימש כהוכחה חותכת לניצול הציני של תשתיות רפואיות על ידי הארגון. ביום זה גם פעל כוח צנחנים להשמדת מפקדה קדמית מרכזית של הארגון ליד בית הספר.

שבירת המיתוס - כיבוש האצטדיון (13 באפריל)

צה"ל התקדם מבית החולים בית החולים צלאח ע'נדור דרומה לעבר האצטדיון העירוני:

ב-13 באפריל נרשם ההישג הפסיכולוגי החשוב מכל. לאחר התקדמות משוריינת תחת אש בימים הקודמים, כוחות צה"ל הגיעו אל לב בינת ג'בל וכבשו את האצטדיון העירוני המפורסם.1 האצטדיון הפך לאבק ולחורבות.
הפעולה לוותה במהלך מחושב של לוחמת מידע. תת-אלוף גיא לוי, מפקד אוגדה 98, פנה ישירות לזיכרון הקולקטיבי הישראלי והלבנוני, באומרו: "בינת ג'בל 2000: מישהו פה דיבר והתרברב על קורים ועכבישים… בינת ג'בל 2026: כוחותינו שולטים בשטח, משמידים תשתיות טרור ועשרות מחבלים. היום, האיש הזה [חסן נסראללה] כבר לא קיים, האצטדיון איננו, ומילותיו חסרות ערך". באותו היום דיווח דובר צה"ל כי הצבא נמצא מרחק פסע מהשלמת כיבוש העיירה כולה. עם זאת, חיזבאללה הוכיח יכולת מבצעית מרחוק, כאשר שיגר כטב"ם שפגע באופן מדויק בחפ"ק ישראלי שהוקם בין עיינתא לבינת ג'בל.

שיתוף פעולה בין יחידות אגוז ומגלן, הראה איך צה"ל משתמש ברחפנים מתאבדים לחסל מחבלי חיזבאללה

באותו יום הכריז צה"ל כי אוגדה 98 כיתרה את בינת ג'בל:

הכרעה בטווח קצר וטיהור הליבה (14-16 באפריל)

ה-14 באפריל היה אחד הימים הקשים לכוחות הישראלים במהלך הטיהור הסופי של העיר העתיקה. ביום זה התקיימו קרבות היתקלות מטווח אפס. כתוצאה מכך נפצעו עשרה עד אחד עשר לוחמי צה"ל, בהם לפחות שלושה באורח קריטי. האירוע המרכזי והכואב היה פציעתו הקשה של מפקד גדוד 52 (חטיבה 401), סגן-אלוף א', שפונה לבית החולים רמב"ם. האירוע הדגיש את המחיר הפיקודי שצה"ל משלם, סא"ל א' היה המג"ד השלישי בשרשרת הפיקוד של הגדוד שנפצע (לאחר ששני קודמיו נפצעו במלחמת 2024 ברצועת עזה).לפני פציעתו תועד המג"ד מעודד את חייליו באומרו: "אנחנו נלך חדר-חדר, בית-בית, עד שלא יהיה חיזבאללה בדרום לבנון… אנחנו בפרק האחרון של הספר". בעקבות פציעתו, נקרא סגן-אלוף דניאל אלה לחזור ולפדות את הגדוד, והוא מונה באופן מיידי למפקד גדוד 52 ב-15 באפריל. באותו היום צה"ל לחם והפציץ מהאוויר את הקסבה של בינת ג'בל:

אולם, ביום זה נרשמה גם שבירה מהותית ברוח הלחימה של האויב. בתיעוד דרמטי שפורסם, נראו שלושה מחבלים, כולל איש יחידת רדואן, נכנעים ומשליכים את נשקם מול לוחמי סיירת גבעתי שחתרו למגע. כניעה של אנשי כוח רדואן היא אירוע בעל משמעות אדירה המעידה על קריסת מערכות מורלית בקרב המגנים. במקביל, הופצה תמונת ניצחון נוספת של מפקד בחטיבת גבעתי המצטלם בחזית אנדרטת חללי בינת ג'בל, המזוהה כקיר הנצחה לחללי חיזבאללה.

ב-15 לאוקטובר השמיד צה"ל את הקסבה של עיינתא, סגן מפקד חטיבת הקומנדו, נפצע קשה בקרב  בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה, בו נפלו 8 לוחמי גולני, פיקח באופן אישי על השמדת הקסבה:

בימים ה-15 וה-16 באפריל, התרכזה הלחימה באזור המרכז המסחרי של העיירה סביב מוקדים בניין העירייה, מאגר המים של העיר ותחנת המשטרה. המסגד ההיסטורי של העיירה חרב גם הוא. כל הפעילים שנותרו (מעטים בלבד, לאחר שלמעלה מ-100 נהרגו מתחילת הקרב) לכודים ברדיוס מצומצם בקסבה של בינת ג'בל. אלוף פיקוד הצפון, רפי מילוא, שהגיע לשטח עם תא"ל גיא לוי, הכריז על סיום כיתור המרחב ועל כניסה ליישור קו סופי של ההתקפה.

הישגי צה"ל בבינת ג'בל והלחץ המדיני הובילו לתפנית דיפלומטית חדה. ב-16 באפריל בשעות הערב, הודיע נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על כניסתה לתוקף של הפסקת אש בת 10 ימים בין ישראל ללבנון, החל מחצות הלילה (שעון החוף המזרחי). הפסקת האש נשענת על מתווה ההסכם הקודם מנובמבר 2024. עם זאת, בניגוד לעבר, גורמים בישראל ובארה"ב הבהירו כי צה"ל ישמור על חופש פעולה צבאי מוחלט להסרת איומים, ולא ייסוג מהשטחים שאליהם נכנס במסגרת מבצע "מחרשת כסף", כולל מבינת ג'בל ומהכפרים הסובבים. כמו כן, נאסרה חזרתם של רוב תושבי דרום לבנון לבתיהם בשלב זה. בתוך לבנון, ההסכם הצית "מלחמת קרדיטים" פנימית: בעוד שממשלת עאון זקפה את ההישג למשא ומתן שניהלה מול ישראל בוושינגטון, בחיזבאללה טענו כי ההסכם נכפה בזכות לחץ איראני, וציינו כי עצם נוכחות צה"ל בדרום המדינה מהווה עילה לגיטימית להמשך ההתנגדות. קציני צה"ל בשטח ציינו את המורכבות של הימצאות בעומק שטח עוין תחת מגבלות של הפסקת אש, תוך שמירה על דריכות שיא לקראת הפרות.
ב-17 לאפריל השמיד גדחה"ן חטיבת הקומנדו את הקסבה של בינת ג'בל ופוצץ אותה:

ב-19 לאפריל פורסמות סרטונים ותמונות של הקסבה בבינת ג'בל הרוסה לגמרי. הקרב על בינת ג'בל נגמר:

ב-20 לאפריל ערוצים תומכי חיזבאללה עדכנו כי עלי מוסבח ג'אבר, מפקד אזור בינת ג'בל חוסל על ידי צה"ל

גבר במדי הסוואה צבאיים וכובע מצחייה שחור עם הכיתוב UFC

צילומי לווין מבינת ג׳בל הראו כי צה"ל הורס בשיטתיות את העיירה:

ניתוח טקטי של הלחימה (א-סימטריה בסביבה אורבנית)

הקרב על בינת ג'בל מספק מקרה בוחן מרתק לשינוי בתורת הלחימה של שני הצדדים.
תורת הלחימה הישראלית: ישראל נמנעה מהסתערות חזיתית פזיזה האופיינית לקרבות עבר. השימוש במעטפת מודיעינית-אווירית של מבצע עלטה נצחית אפשר נטרול דרג פיקוד הביניים של האויב עוד בטרם כניסת הרגלים.הטקטיקה המיושמת היא רב-זרועית ומשולבת: הנדסה (דחפורי D9 להשמדת מחסות), שריון (לחיפוי באש בכינון ישיר) וקומנדו/צנחנים לפשיטות מבניות, הכל בכיתור של 360 מעלות השולל את רעיון הנסיגה הטקטית של חיזבאללה. הרס תשתיות נרחב, כולל שימוש בכלים כבדים לשבירת המיתאר האורבני (כמו הריסת מתחם האצטדיון ומרכז העיר), מדגים עדיפות לביטחון הכוחות על פני שימור תשתיות אזרחיות.
המענה של חיזבאללה: מנגד, התנהלות חיזבאללה בולטת בהיעדרו של מערך שליטה אחוד. ללא כוונת מכוון ממרכז הפיקוד בביירות, הכוחות המקומיים התבססו על מערכות אוטונומיות. יחידות רדואן פעלו בחוליות מנותקות המסתמכות על בונקרים ואמל"ח שהוכן מראש (כמו במתחם בית החולים). יכולתם לגרום לעשרות פצועים בקרב כוחות צה"ל באמצעות מטעני חבלה בסמטאות וירי צלפים מעידה על ניסיון קרבי משמעותי. אולם, חוסר היכולת להזרים תגבורת הוביל לקריסה אופרטיבית ולשבירת רוח הלחימה, כפי שבא לידי ביטוי בכניעת מחבלים חיים לידי כוחות גבעתי, מראה נדיר בקרב יחידות העילית של הארגון.למרות הפסדם על הקרקע, יכולתם לשגר פצמ"רים וכטב"מים מרחוק ולפגוע בחפ"קים (כפי שאירע ב-13 באפריל) מוכיחה שמערך האש העקיף שלהם לא הושמד במלואו.
עולות ההריסה, פירוק התשתיות והשמדת המבנים באזור עיינתא והכפרים הסמוכים לבינת ג'בל אכן נמשכות גם אחרי תחילת הקרב הקרקעי המרכזי בעיירה, ולא היו רק פעולת הכנה. בימים האחרונים, צה"ל (בהנחיית הרמטכ"ל) הגדיר במפורש את כל המרחב שמדרום לנהר הליטני כמרחב השמדה עבור מחבלי חיזבאללה. כחלק מתפיסה מבצעית זו של יצירת חיץ וטיפול שורש בשטח, הכוחות ממשיכים באופן יומיומי ושיטתי לפוצץ ולהשמיד מבנים, מרתפים ומתחמים במעטפת של בינת ג'בל (כולל בעיינתא) כדי לשלול מחיזבאללה את היכולת להשתמש בהם כמקומות מסתור, נקודות תצפית או עמדות שיגור לעבר כוחות צה"ל והעורף הישראלי.

מסקנות אופרטיביות והסתכלות צופה פני עתיד

הצלחת צה"ל בכיבוש בינת ג'בל, כולל הריסת מרכזי הסמל כמו האצטדיון ההיסטורי, לא מהווה רק הישג טקטי נקודתי בתוך מלחמת 2026, אלא אירוע מכונן במאזן הכוחות האזורי. הניתוח מצביע על מספר מגמות מאקרו העולות מהמערכה בבינת ג'בל:
השבר המורלי של חיזבאללה: התמונות של לוחמי יחידת רדואן נכנעים ושל האצטדיון, שהיווה את סמל האיומים ההיסטורי כנגד ישראל, חרב ומרוסק, מייצרות אפקט תודעתי חריף. אפקט זה לא רק משפיל את חיזבאללה כלפי פנים, אלא מחזק את ידיהם של מתנגדיו הפוליטיים בתוך לבנון, שרואים כי הארגון אינו בלתי מנוצח. המהלך פוגע היסודות ציר ההתנגדות בדיוק בנקודה בה איבד את גיבויו האיראני.
תורת לחימה חדשה – שלילת שטח: ישראל זנחה לחלוטין את מודל ההרתעה וההסדרה שהוביל לכישלונות ההסכמים ב-2006 (החלטה 1701) ובנובמבר 2024. דוקטרינת ארבעת הקווים שמיישם שר הביטחון כ"ץ מוכיחה כי ישראל מבקשת לייצר מחסום גיאופיזי קשיח וסטרילי. השמדת התשתיות בבינת ג'בל מצביעה על כך שישראל אינה מתכננת לסגת מהשטח בקרוב ללא יצירת עובדות מוגמרות (דוגמת קו הנ"ט) שלא יאפשרו את שיקומו הפיזי של האויב בגבולות הקו הכחול.
הבידוד האסטרטגי כיסוד להכרעה: העובדה שישראל המשיכה ותקפה במבצע עלטה נצחית גם לאחר הפסקת האש של איראן, מלמדת על הפרדה מוחלטת של זירות הלחימה. כאשר איראן נסוגה למשא ומתן על שימור שרידותה מול המעצמות, חיזבאללה הושאר להתמודד לבדו מול מכונת המלחמה הישראלית במלוא תפוקתה. בידוד זה הוא שהוביל, בסופו של דבר, לקריסת קווי ההגנה בבינת ג'בל.
האתגר המשמעותי של היום שאחרי: חרף ההצלחה המבצעית הניכרת בבינת ג'בל, האתגר האמיתי של ישראל בלבנון מתחיל כעת. החזקת מרחב ביטחון שכולל עד 15 מוצבים קדמיים בעומק לבנון מחייבת הקצאת סד"כ עצומה, ותהפוך את כוחות צה"ל ליעדים נייחים למלחמת גרילה עתידית ממושכת. יתרה מזאת, המשבר ההומניטרי של למעלה ממיליון עקורים בדרום לבנון יפעיל לחץ מדיני חסר תקדים על ארצות הברית והאיחוד האירופי לחייב את ישראל לנסיגות, שעשויות לעמוד בניגוד מוחלט לאינטרס הביטחוני של יצירת חיץ ה-8 קילומטרים.
לסיכום, קרב בינת ג'בל באפריל 2026 ייזכר בספרי ההיסטוריה הצבאית כנקודת החיתוך שבה אסטרטגיה של השמדה וחישוף גברה על דוקטרינת הלוחמה הגמישה והמבוזרת. ניפוץ קורי העכביש על ידי צה"ל באצטדיון של בינת ג'בל סוגר מעגל היסטורי פתוח מאז שנת 2000, ומציב מציאות ביטחונית חדשה ומאתגרת במזרח התיכון, תוך התוויית גבולות דה-פקטו לריבונות הלבנונית בעידן שלאחר הפטרונות האיראנית הפעילה.

על הכותב

אור פיאלקוב הוא חוקר עצמאי ומומחה מוערך בתחומי המודיעין ממקורות גלויים (OSINT), ההיסטוריה הצבאית, טרור וטכנולוגיות בינה מלאכותית. עם רקע עשיר בניתוח מערכות לחימה, הוא משלב בין אירועי העבר לכלים הדיגיטליים של העתיד.

 

אור פיאלקוב במשקפי שמש ומעיל כהה על רקע קיר בטון

מאמרים נוספים: