מחקרים
תובנות אסטרטגיות ומחקרים מובילים
העשייה המחקרית של פיאלקוב הופכת את ההיסטוריה הצבאית למעבדה אסטרטגית, המאפשרת חילוץ לקחים מאירועי 1973 והשלכתם על המציאות המודרנית. מחקריו אינם נשארים ברובד התיאורי, אלא חותרים להבנת מנגנוני קבלת החלטות וניפוץ קונספציות מודיעיניות. כחוקר טרור ואסטרטגיה, פיאלקוב מתמקד בניתוח רב זירתי של ציר ההתנגדות והיכולות הא סימטריות שלו: מאיומי הטילים והכטב"מים ועד למנגנוני הגיוס וההונאה של האויב. מחקרו מייצר תובנות אסטרטגיות בנות יישום העומדות למבחן בזמן אמת במהלך מלחמת חרבות ברזל.
המחקר המקיף על חיזבאללה: מהתעצמות לניטרול המערכים הצבאיים
בנוסף לניתוח השוטף של פרויקט הדיוק האיראני, מחקרו המעמיק של פיאלקוב על ארגון חיזבאללה נשען על אינטגרציה של כלי AI ומודיעין חזותי (IMINT) מתקדם. המחקר מתמקד בשבירת היכולות הצבאיות הממסדיות של הארגון בדרום לבנון ובניתוח הפגיעה האנושה בו במהלך מלחמת חרבות ברזל.
הממצאים סוקרים את השמדתן של תשתיות ענק אסטרטגיות שנבנו במשך עשרות שנים, תוך הצלבת נתוני שטח על חיסולם של למעלה מ-2,700 מחבלים. הניתוח האנליטי צולל אל תהליך נטרול היכולות, בדגש על פגיעה מוערכת בכ-80% מאמצעי הלחימה של "כוח רדואן" המובחר והשמדת רשת המנהרות הענפה. באמצעות אלגוריתמים לזיהוי שינויים וביצוע הערכת נזקים אסטרטגית (BDA), עוקב פיאלקוב אחר מאמצי האכיפה הישראליים מדרום לנהר הליטני. עבודה זו מספקת תמונת מצב אובייקטיבית על עיצוב המציאות הגיאופוליטית החדשה ומניעת התעצמות מחודשת בחסות איראנית. אתם מוזמנים גם לעקוב אחרי הראיונות והכתבות שלנו בתקשורת.
חמאס והג'יהאד האסלאמי בזירה הפלסטינית
ההבנה האסטרטגית והמחקרית של פיאלקוב חלה באותה מידה גם על הזירה הדרומית. הוא מספק ניתוחים עמוקים ובלתי תלויים על המערכים של חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, תוך שימוש שיטתי במודיעין ממקורות גלויים (OSINT) וניתוח הנדסי של תמונות שטח והריסות בסיוע כלים אוטומטיים.
המחקר מקיף את סוגיית ייצור הרקטות המקומי, תוואי פרויקט המנהור התת קרקעי, והאסטרטגיה של ארגוני הטרור בניסיון לאתגר את מערכי ההגנה האקטיבית של ישראל באמצעות "מטחי נחיל" עמוסים. שילוב כלי AI המבצעים מיפוי גיאוספציאלי של נקודות שיגור, הצלבת מאגרי מידע וזיהוי שינויים בקרקע, הופך את מחקריו למבוססים ומדויקים משמעותית מהדיווח התקשורתי המסורתי, ומספק תמונת מצב חיונית על התפתחות היכולות העצמיות של האויב.
שדה הקרב המודרני: הפעלת "נגמ"שים מתאבדים" על ידי צה"ל
נדבך מחקרי מרכזי בעבודתו של פיאלקוב מתמקד בניתוח מגמות טקטיות והנדסיות חדשניות, ובראשן השימוש של צה"ל ב"נגמ"שים מתאבדים" (מוסבים ובלתי מאוישים) ברצועת עזה ובלבנון. טקטיקה זו נועדה למענה מבצעי מול אתגרי הלחימה בשטח בנוי ורווי מלכודים, תוך השמדת תשתיות טרור וזירות מטענים מורכבות ללא סיכון חיי לוחמים.
דרך איסוף שיטתי של עדויות שטח, סרטוני רחפנים ותיעודים מבצעיים, פיאלקוב מבצע מעקב הדוק אחר האבולוציה של שיטת הפעולה הזו. הניתוח יורד לרזולוציות הטכניות והטקטיות: מזיהוי הפלטפורמות המשוריינות (נגמ"שי M-113 "זלדה" מיושנים שהוסבו לכלים נשלטים מרחוק), דרך הערכת כמות וחומר הנפץ, ועד לניתוח הנדסי של יעדי התקיפה. בעזרת טכניקות OSINT, גיאולוקציה (Geolocation) מתקדמת ושימוש בכלי AI להערכת נזקים (BDA), הוא מפרק את האירועים לגורמים וממחיש כיצד אילתור צבאי מודרני הופך כלים ותיקים לפלטפורמות פריצה קטלניות המפרקות את מערכי ההגנה של האויב.
מנגנון פיגועי החו"ל של חיזבאללה: ניתוח דפוסי פעולה והונאה
אחד מנדבכי המחקר המשמעותיים של פיאלקוב הוא הניתוח המערכתי של יחידה 1800, מנגנון פיגועי החו"ל של חיזבאללה. המחקר מתמקד באסטרטגיית הארגון של גיוס ושימוש באזרחים זרים, או בפעילים בעלי חזות זרה ודרכונים זרים, לביצוע משימות של איסוף מודיעין (מל"מ) וביצוע פיגועי טרור בתוך שטח מדינת ישראל. פיאלקוב מפרק לגורמים את שרשרת הפעולה השלמה של הארגון: החל משלב האיתור והגיוס, דרך ההכשרה הצבאית בחסות משמרות המהפכה, בניית סיפורי כיסוי מורכבים במדינות אירופה, ועד לחשיפת הכשלים המבצעיים (הסימנים המפלילים).
המחקר מזהה ומנתח חמישה פעילים מרכזיים (ביניהם חוסין מקדאד וסטיבן סמירק) שייצגו את חוד החנית של מאמצי החדירה לישראל לאורך 15 שנים. פיאלקוב מנתח את הפרופיל האירופי שחיפש הארגון, פעילים בעלי חזות בהירה ושליטה בשפות זרות, שנועד לנצל פרצות במנגנוני ביקורת הגבולות והסינון הביטחוני.
מתודולוגיית המחקר הופכת את המקרים ההיסטוריים לתשתית מודיעינית מודרנית: כיום, באמצעות שילוב כלי AI ואנליטיקה חוזה (Predictive Analytics), ניתן להזין את דפוסי הפעולה והאנומליות במסמכי הנסיעה לתוך מודלים אלגוריתמיים. מהלך זה מאפשר זיהוי וסיכול של פעולות טרור מורכבות בזמן אמת, תוך זיהוי חתימות פעולה שעין אנושית עשויה להחמיץ.
לוחמה עירונית בראי הדורות: מסואץ 1973 לעזה וחאן יונס 2024
במחקר השוואתי אסטרטגי, מנתח פיאלקוב את האבולוציה של הלחימה בשטח בנוי במלחמות ישראל. המחקר מעמיד את "כישלון סואץ" – פריצה משוריינת ללא מודיעין עדכני או סיוע חי"ר מספק – מול הדוקטרינות המודרניות המיושמות במלחמת "חרבות ברזל". פיאלקוב מפרק את הגורמים שהובילו לקטסטרופה בסואץ (לחץ זמן קיצוני, היעדר נוהל קרב ותקיפה בציר בודד) ומשווה אותם לשימוש המושכל בצוותי קרב גדודיים (צק"גים) המשלבים שריון, חי"ר והנדסה בסינרגיה מלאה.
המחקר מדגיש את פריצות הדרך הטכנולוגיות בטיהור תשתיות טרור ומרחבים מורכבים: משימוש ברחפנים וכלבי "עוקץ" לטיהור מנהרות ובתים, ועד לסגירת מעגלי אש מהירים באמצעות כטב"מים. ניתוח זה ממחיש כיצד מעבר משיטות כוח אש מסיבי בנתיב אחד לתמרון כיתור רב ממדי מאפשר הכרעה עירונית תוך צמצום סיכונים לכוחותינו.
בניית מפת קרב אזרחית: מהפכת ה-OSINT במלחמת "חרבות ברזל"
פיאלקוב מוביל מחקר חלוצי על תפקידם של גופים לא צבאיים באיסוף וניתוח מודיעין ממקורות גלויים במהלך מלחמת "חרבות ברזל". המחקר מדגים כיצד הצלבת מידע מרשתות חברתיות, גיאולוקציה (Geolocation) של תיעודים מהשטח וניתוח תצלומי לוויין מסחריים ברזולוציה גבוהה (Planet Labs, Sentinel) מאפשרים בניית תמונת קרב אמינה ומדויקת עד לרמת הגדוד.
מעקב אחר התקדמות התמרון ברפיח, חשיפת התוואי התת קרקעי בבית לאהיה וזיהוי מיקומים מדויקים של מפקדות טרור בתוך תשתיות אזרחיות, ממחישים את הפיכת המרחב הדיגיטלי לזירת מודיעין אקטיבית. עבודה זו מדגישה את המהפכה שבה כל אדם עם טלפון סלולרי הופך לחיישן מודיעיני פוטנציאלי, וכיצד ניתוח אובייקטיבי ומבוסס נתונים (Data-Driven) מסיר את "ערפל הקרב" במלחמה מודרנית, ללא תלות בלעדית במקורות רשמיים.
הקונספציה והפתעה מודיעינית: מ-1973 לעידן ה-AI
אחד הנושאים הקריטיים במחקרו של פיאלקוב הוא הבנת כשל הקונספציה המודיעינית שהוביל להפתעת אוקטובר 1973. באמצעות שיתוף פעולה הדוק עם בכירי העיתונאים החוקרים בישראל, יצר פיאלקוב סדרת תחקירים, מחקרים וכתבות עומק שחשפו היבטים לא מוכרים של מחדל המודיעין, תוך בחינה מחדש של אלפי מסמכים מארכיונים שנפתחו לציבור.
הלקח המרכזי שפיאלקוב גוזר מההיסטוריה הוא שבמרבית אסונות המודיעין, הבעיה לא הייתה היעדר מידע זמין (נתונים או "רעש" מודיעיני), אלא פירוש שגוי, מקובע והרסני של הנתונים על ידי דרגי הפיקוד. התובנה הזו רלוונטית במיוחד בעידן הנוכחי של הצפת מידע: הבעיה אינה היעדר נתונים, אלא הנטייה האנושית להתעלם מסימנים מעידים בשל קיבעון מחשבתי.
כאן באה לידי ביטוי חשיבותה של המהפכה הטכנולוגית: שילוב כלי AI במחקר משמש כמנגנון איזון וכבלם נגד הטיות קוגניטיביות. מודלים של בינה מלאכותית ולמידת מכונה מעבדים את המידע ללא ציפיות פוליטיות, משאלות לב או דעות קדומות אודות "כוונות" האויב. בכך, הם מאפשרים לספק למקבלי ההחלטות הערכה קרה, סטטיסטית ואובייקטיבית המנטרלת את הקונספציה האנושית בזמן אמת.
לחץ אטומי: הממד הגרעיני והסלמה אסטרטגית ב-1973
במחקר רחב היקף המבוסס על הצלבת עשרות מסמכים ופרוטוקולים שנחשפו לאחרונה בארץ ובעולם, מנתח פיאלקוב (בשיתוף עם ד"ר רונן ברגמן) את התפקיד המכריע והמסוכן שמילא נושא הגרעין במלחמת יום הכיפורים. המחקר, שהסתייע בכלי בינה מלאכותית לעיבוד מאגרי מידע של מאות אלפי עמודים, חושף את הדינמיקה המורכבת שבין הדרג המדיני בישראל לבין המעצמות. הוא מפרק לגורמים את "תרגיל יריחו" – חשיפה מכוונת של טילי יריחו ללוויינים סובייטיים – ששימש ככלי הרתעה וכלחץ אסטרטגי על ארה"ב לזירוז הרכבת האווירית.
נדבך מרכזי במחקר מוקדש לניתוח המודיעיני של פרשת נפילתו בשבי של סא"ל אבי לניר ז"ל, מפקד טייסת 101 ושותף סוד מרכזי. פיאלקוב בוחן את הקונפליקט שבו נמצאה צמרת המדינה ואת ההשלכות של שמירת סודות המערכות המיוחדות תחת עינויים קשים כגורם קריטי בניהול סיכוני "נכסי יום הדין". המחקר מספק תובנות אסטרטגיות על ניהול משברים במצבי קיצון, הצלבת מודיעין חזותי (IMINT) בין מעצמתי והאופן שבו הערכות מודיעין קריטיות משנות את מאזן הכוחות העולמי.
אשרף מרואן: ניתוח המקור שעיצב את המודיעין הישראלי ב-1973
במחקר רחב ממדים המבוסס על הצלבת עשרות סקירות מודיעין, פרוטוקולים של ועדת אגרנט ויומני קברניטים, מנתח פיאלקוב את פועלו של אשרף מרואן ("המלאך") – המקור הבכיר ביותר של המוסד במצרים. המחקר חושף כי מרואן היה אדריכל המידע שעליו נבנתה הקונספציה: הוא זה שסיפק את המסמכים האסטרטגיים על עסקאות הנשק ושיחות מוסקבה, שהובילו את אמ"ן להנחה השגויה כי ללא נשק הרתעה סאדאת לא יפתח במלחמה.
לב המחקר מוקדש לניתוח הפולמוס המודיעיני המסעיר ביותר בתולדות המדינה: הטענה כי מרואן פעל כסוכן כפול בשירות מצרים. פיאלקוב בוחן לעומק את גרסת ראש אמ"ן דאז, אלי זעירא, לפיה מרואן היה חלק מתוכנית הונאה מצרית מתוחכמת שנועדה להרדים את ערנותו של צה"ל. המחקר מפרק לגורמים את תופעת "קללת השפע" – ההתמכרות המודיעינית למקור יחיד. עבודה זו מספקת תובנות קריטיות על הצורך בנטרול הטיות אל מול מודיעין אנושי ובניהול מקורות אסטרטגיים תחת ערפל קרב תמידי.
תעודת הביטוח שכשלה: מידע חדש על "האמצעים המיוחדים" ב-1973
במחקר חושף המבוסס על פרוטוקולים חסויים של ועדת אגרנט וראיונות גנוזים, מנתח פיאלקוב את אחת הסוגיות הכואבות והשנויות במחלוקת במלחמת יום הכיפורים: אי הפעלת "האמצעים המיוחדים" – מערכות סיגינט (SIGINT) משוכללות שהותקנו בעומק מצרים על ידי סיירת מטכ"ל. המחקר חושף את הפער הדרמטי שבין הבטחת ראש אמ"ן דאז, אלי זעירא, לראות באמצעים אלו "פוליסת ביטוח לאומית", לבין החלטתו המודעת שלא להפעילם באופן מלא עד לבוקר המלחמה, למרות הפצרות חוזרות ונשנות של בכירי המודיעין.
המחקר מפרק לגורמים את רצף האירועים בשבוע שקדם למלחמה, ומראה כיצד מקבלי ההחלטות – גולדה מאיר, משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר – פעלו תחת הנחה שגויה כי האמצעים פועלים ומספקים שקט תעשייתי המאשש את הקונספציה. באמצעות הצלבת מסמכי שלל מצריים המעידים על ידיעת האויב על קיום הציתות, פיאלקוב בוחן את כשל שריפת המגע מול הצורך המבצעי הקריטי. עבודה זו מהווה מקרה בוחן אסטרטגי לניתוח הטיות פיקודיות, וממחישה כיצד אי ניצול של מקור מודיעיני חיוני בשעת צורך מירבי הופך לכשלון מקצועי חמור המעצב היסטוריה שלמה.
משבר המנהיגות ב-1973: ניתוח קריסת הדרג המדיני בימי הלחימה הראשונים
במחקר היסטורי אסטרטגי המבוסס על יומני מבצעים, פרוטוקולים גנוזים של הקבינט ועדויות אישיות של בכירי המטה הכללי, מנתח פיאלקוב את אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בתולדות המדינה: השבר הפסיכולוגי והפיקודי של שר הביטחון משה דיין בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. המחקר חושף כיצד המעבר החד מתחושת ביטחון עצמי מוחלט שלפני המלחמה למציאות של קריסת קווים ואבידות כבדות, הוביל את דיין לניבויים אפוקליפטיים על "חורבן הבית השלישי". פיאלקוב מפרק לגורמים את הדינמיקה בתוך הקבינט, ובוחן הצעות קיצוניות שעלו ברגעי הייאוש – מהערכות לנסיגה עמוקה בסיני ונטישת פצועים, ועד להצעה להכנת "אופציה גרעינית" כאמצעי הרתעה אחרון. ניתוח זה משמש ככלי לבחינת תפקוד מנהיגותי תחת לחץ אטומי, ומדגים כיצד הטיות קוגניטיביות וחוסר גמישות מחשבתית של הממסד הביטחוני ב-1967 הפכו לנקודת תורפה קריטית ב-1973. המחקר מספק תובנות חיוניות על הצורך בניהול סיכונים אובייקטיבי ובמנגנוני בקרת שפיות בדרגים הגבוהים ביותר של קבלת ההחלטות.
תוכנית המלחמה הסורית לכיבוש רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים: הפער בין מודיעין להפנמה
במחקר מערכתי המבוסס על הצלבת לקטים מודיעיניים, פרוטוקולים של ועדת אגרנט ומסמכי שלל, מנתח פיאלקוב את הפער המבני ששרר ב-1973 בין המודיעין המדויק שהיה בידי ישראל לבין חוסר היכולת של הדרג הפיקודי להפנימו באופן מבצעי. המחקר חושף כי אמ"ן החזיק בתוכנית המלחמה הסורית המפורטת חודשים לפני פרוץ האש – כולל זיהוי פתחת רפיד כמאמץ הפריצה העיקרי – אך המידע סונן דרך מסננת הקונספציה. כתוצאה מכך, המענה הצה"לי התבסס על הכנות ליום קרב מוגבל בלבד, במקום למערכה כוללת שתוכננה בדייקנות על ידי האויב. פיאלקוב מפרק לגורמים את שרשרת כשלי ההפנמה בפיקוד הצפון ובמטה הכללי, וממחיש כיצד חוסר ההיכרות של מפקדי השטח עם תוכניות האויב המוכרות לאמ"ן הוביל להתמוטטות קו ההגנה ביומיים הראשונים. המחקר משמש כנדבך מרכזי לניתוח הטיות קוגניטיביות, ומספק תובנות קריטיות על הצורך בסינתזה בין מודיעין גלוי וחשאי לבין גמישות מחשבתית של הדרג הפיקודי במצבי חוסר ודאות אסטרטגית.
הקרב על ציר מעלה גמלא: בלימה על שפת המצוק
במחקר מיקרו טקטי המבוסס על פרוטוקולי ועדת אגרנט, יומני מבצעים וראיונות עומק עם מפקדים בשטח, מנתח פיאלקוב את אחד מקרבות הבלימה הגורליים בדרום רמת הגולן: הניסיון הסורי להבקיע לעמק הירדן דרך ציר מעלה גמלא. המחקר משחזר בדייקנות את שרשרת האירועים המורכבת שבה שולבו כוחות שריון מחטיבות 188 ו-4, לוחמי גדוד 51 של גולני ותותחני גדוד 405, תוך פירוק הדינמיקה של ערפל הקרב והחיכוך המבצעי הקריטי בין היחידות הישראליות.
באמצעות ניתוח מרחבי והצלבת עדויות, מפריך המחקר מיתוסים אודות תפקידו של הסיוע האווירי בגזרה זו וממחיש כי השפעת חיל האוויר על עצירת הסורים במעלה גמלא הייתה שולית לעומת הלחימה הקרקעית של עוצבות המילואים. עבודה זו מהווה נדבך נוסף המדגים כיצד יוזמה פיקודית מקומית ואילתור טקטי מנעו קטסטרופה אסטרטגית על שפת הכנרת ומנעו את ירידת כוחות האויב ללב עמק הירדן. המחקר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות.
חשיפת "גוליית": המרגל ששינה את פני המלחמה
במחקר פורץ דרך המבוסס על מסמכים סודיים שהותרו לפרסום, חושף פיאלקוב (בשיתוף עם ד"ר רונן ברגמן) את סיפורו של "גוליית" – קצין מצרי בכיר ששימש כמרגל קריטי עבור ישראל במלחמת יום הכיפורים. המחקר מנתח את כשלי אמ"ן, אשר בשל קונספציה מקובעת וזלזול במקור, התעלמו מהתרעה מוקדמת ומדויקת שמסר גוליית חמישה ימים לפני "המלאך" (אשרף מרואן). לב המחקר מתמקד בידיעת הזהב שהעביר גוליית ב-12 באוקטובר 1973: מידע טקטי מדויק על מועד ומתאר מתקפת השריון המצרית. פיאלקוב מראה כיצד הצלבת מידע זה עם תוכניות המלחמה המצריות המוכרות אפשרה לקבינט הביטחוני להגיע להכרעה אסטרטגית גורלית: להמתין למתקפת האויב מחוץ למטריית טילי הנ"מ שלו. ניתוח זה ממחיש כיצד מודיעין איכותי ומהימן הפך ל"מכפיל כוח" אסטרטגי, אשר הוביל להשמדת למעלה מ-200 טנקים מצריים ב-14 באוקטובר וחולל את המהפך ששינה את גורל המלחמה כולה.
איום הסקאד ב-1973: הרתעה אסטרטגית וכשל הערכת החסר המודיעינית
במחקר המנתח את איומי טילי הקרקע קרקע (טק"ק) במלחמת יום הכיפורים, חושף פיאלקוב את אחד מכשלי ההערכה החמורים של אמ"ן: אי הבנת המשמעות האסטרטגית של כניסת טילי הסקאד למצרים. בעוד שבאגף המודיעין העריכו בטעות כי המערכות לא יהיו מבצעיות לפני 1976, המחקר מראה כיצד עצם הימצאותם של הטילים על אדמת מצרים – עליה ידע המודיעין כבר באמצע 1973 – שינתה את תפיסת המלחמה של סאדאת. הסקאד סיפק למצרים את נשק ההרתעה הדרוש להם כדי לצאת למערכה, מתוך הבנה שיש ביכולתם לאיים על עומק ישראל ולהרתיע את צה"ל מתקיפות עומק בקהיר.
פיאלקוב מפרק לגורמים את השפעת האיום על מקבלי ההחלטות, שהובילה להימנעות ישראלית מתקיפות אסטרטגיות במצרים לעומת אלו שבוצעו בסוריה. ניתוח זה משמש כנדבך להמחשת הסכנה שבהטיות מקצועיות, התמקדות בכשירות טכנית במקום באותות הרתעה, ומספק תובנות חיוניות לנטרול הטיות מול איומי טילים ורקטות במזרח התיכון המודרני.
הפתעת טילי הקלט ב-1973: ניפוץ מיתוסים וניתוח כשלי הערכת האיום
במחקר טכנולוגי אסטרטגי המבוסס על מסמכי שלל, פרוטוקולים של ועדת אגרנט והצלבת מקורות מצריים וסובייטיים, מנתח פיאלקוב את פרשת טילי ה"קלט" (AS-5) במלחמת יום הכיפורים. המחקר מפריך את המיתוס ארוך השנים לפיו מצרים התכוונה לתקוף את תל אביב כבר ביומה הראשון של המלחמה. פיאלקוב חושף כי הטילים, שהיו מדגם רוכב מכ"ם (ARM), נועדו לשתק יחידות בקרה אווירית (יב"א) בסיני כדי לנטרל את העליונות האווירית של צה"ל. יירוט הטיל סמוך לתל אביב לא היה מהלך מכוון של סאדאת, אלא תוצאה של טעות אסטרטגית – ביות מקרי על מכ"ם ניסיוני של חיל הים באזור המרכז.
המחקר מפרק לגורמים את כשל הערכת החסר המודיעינית: בעוד שמודיעין חיל הים ראה בטיל איום ימי בלבד, בחיל האוויר לא נלקחה בחשבון היכולת המצרית להשתמש בטילים אלו כנשק נגד קרינה המאיים על מערכי הבקרה הקרקעיים. ניתוח זה ממחיש כיצד פערים בהבנת היכולת הטכנולוגית של האויב והטיות בין זרועיות הובילו לשיתוק זמני של מערכי מכ"ם קריטיים ולאבדות בנפש. העבודה מספקת תובנות חשובות על הסכנה שבפעולות טקטיות המחוללות הסלמה אסטרטגית בלתי מכוונת ועל הצורך בסינרגיה מודיעינית מלאה.
"מבצע פונטיאק": אילתור, לוחמה בעומק והשפעה אסטרטגית
דוגמה מובהקת לעומק המחקר של פיאלקוב היא מאמרו המפורט בכתב העת של צה"ל מערכות, העוסק בניתוח "מבצע פונטיאק", פשיטה מוסקת נועזת של כוח משולב (סיירת מטכ"ל, צנחנים ותותחנים) לעומק מצרים במלחמת יום הכיפורים. הניתוח אינו מסתפק בתיעוד גבורה, אלא מפרק ברמה המקצועית את מורכבות שיתוף הפעולה הבין זרועי במצבי חוסר ודאות.
המחקר מדגיש כיצד הפעלת אש מדויקת על ידי כוח מצומצם בעומק הגיאוגרפי של האויב, מייצרת אפקט פסיכולוגי ואופרטיבי החורג משמעותית מממדיה הפיזיים של הפעולה. תובנה זו מקבלת משנה תוקף בעידן המודרני: פיאלקוב מקביל בין מנגנוני הפעולה ב-1973 לאתגרי הלוחמה הא סימטרית של ימינו. כפי שפעולה של כוח קטן בעומק שיבשה אז את תפיסת המלחמה של האויב, כך פועלים כיום נחילי כטב"מים וטילים חכמים – כלים "פשוטים" לכאורה המסוגלים לשתק תשתיות אסטרטגיות ולייצר שיתוק מערכתי. הבנת הקשר הזה בין הטקטי לאסטרטגי היא המפתח לפיצוח המלחמות החדשות במזרח התיכון.
במחקרו מראה פיאלקוב כיצד פעולה של כוח קטן בעומק יכולה להשפיע על תפיסת המלחמה של האויב. הוא מקביל זאת לאיומי הכטב"מים של היום; כלי זול ופשוט יחסית שיכול לשתק תשתיות אסטרטגיות או לשבש את שגרת החיים של מדינה שלמה. הבנת הקשר הזה בין הטקטי לאסטרטגי היא מפתח להבנת המלחמות החדשות במזרח התיכון.